הכוח העליון של הקורונה

האפשרות להביא לביטולם (או דווקא לדרוש לאכוף אותם בכל זאת, לפי העניין), לעכב ביצוע התחייבויות מכוח אותם הסכמים (או דווקא לדרוש ביצוע מיידי של אותן התחייבויות, לפי העניין), והכול בחסות משבר הקורונה.

השאלה המיידית המתעוררת הינה האם הסיטואציה הנוכחית נכנסת בגדר המושג "כוח עליון" או "Force Majeur" ומהווה עילה לביטול ההסכם ללא פיצויים. האינטואיציה הראשונית של כולנו, אני מניח, היא לקבוע בוודאות שכן- הרי הקורונה "נחתה עלינו משמים" לצערנו, אינה בשליטת מי מהצדדים, לא באשמת מי מהצדדים, אף אחד לא יכול היה לצפות אירוע יוצא דופן שכזה, ואף אחד לא יכול היה לחזות אותו מראש או למנוע אותו. הלא כן?

ואולם, בחינה מעמיקה יותר מלמדת כי "מגיפה" או "מחלה" אינה נכללת באופן ספציפי ברשימה הסגורה של אירועי הכוח העליון המופיעה במרבית ההסכמים הקיימים (אגב- בימים אלו הרשימה כבר מעודכנת בהתאם, מטבע הדברים). גם סעיפי כוח עליון בהסכמים המחילים רשימה פתוחה יותר, , כגון תוספת של "לרבות נסיבות אחרות שאינן בשליטת הצדדים" בסוף הרשימה, אינם ברורים דיים ויש צורך לבחון את נסיבות כל מקרה לגופו.

ומה לגבי ס' 18א לחוק החוזים (תרופות)- סיכול חוזה- הקובע כי הפרת חוזה כתוצאה מנסיבות שלא ניתן לחזות מראש, שלא בשליטת הצדדים, וקיום החוזה באותן נסיבות בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם בין הצדדים- לא תהווה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים? שוב, לכאורה התשובה פשוטה, הקורונה מתאימה ללשון הסעיף ככפפה ליד. ואולם- ההלכה הפסוקה קובעת גישה מאוד מצמצת בנוגע לעילות לסיכול חוזה- כך לדוגמא, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון השנייה, וכן נזקי כפור וקרה לחקלאות, לא הוכרו כעילות לסיכול, אז נראה שגם כאן, העלילה מסתבכת…

בנוסף, סעיפי הכוח העליון והסיכול קובעים כי לא די להסתמך על העובדה שהנסיבות נשוא ההפרה לא היו ניתנות לצפייה מראש, אלא יש צורך להוכיח כי הצד המפר עשה את כל שבאפשרותו כדי לקים את ההסכם ולהימנע מהפרתו.

יש לבחון באופן ספציפי את הנוסח של סעיפי ההסכם הרלוונטיים- האם נקבע כי על-מנת להפעיל את הסעיף יש להוכיח כי בשל אירוע הכוח העליון הצד המפר מנוע מלקיים את הוראות ההסכם? נפגעת יכולתו לקיים את הוראות ההסכם? האירוע מעכב את יכולתו לקיים את ההסכם? למונחים אלו משמעות רבה בפירוש הוראות ההסכם לעניין זה.

כמו-כן, ישנם חוקים ספציפיים המטפלים בסוגיות כוח עליון לגבי סוגי הסכמים מסוימים- למשל, בנוגע לרכישת כרטיסי טיסה- חוק טיבי (חוק שירותי תעופה הקובע כי בנסיבות מסוימות נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות.

מניסיוני, לאירועים בלתי צפויים כגון הקורונה אין בד"כ תשובות ברורות מפורשות בהסכם והפתרון נעוץ במו"מ בין הצדדים. צריך להבין שגם הצד השני נפגע מאירוע הקורונה וגם אותו תפס האירוע "לא מוכן". אין ספק ששני הצדדים לא ציפו לנסיבות הללו, ויכול להיות שבהתאמות כאלו או אחרות ניתן בכל זאת יהיה לקיים את רצון הצדדים. ככל ויש פתח למו"מ אפשר לגלות גמישות ו"לפתוח את החוזה" מחדש, בהתאם לנסיבות החדשות. זו ההזדמנות לשנות גם סעיפים אחרים בהסכם לפי ההנחיות (למשל במקרה של חוזה למתן שירותים- מתן אפשרות לתמיכה מרחוק במקום תמיכה פיסית במקרה של אי-יכולת להגיע למקום העבודה, גמישות בלוחות הזמנים, וכיוב').